על שיאצו ורגשות


שיאצו - מערכות יחסים ורגשות בטיפול,

האומנות שבשיאצו , לפני אפילו שלמדנו את יסודות הפילוסופיה הסינית , פיזיולוגיה מערבית , למדנו בשיאצו לגעת במרידיאנים , לחוש , לחפש ולמצוא קיו וג'יטסו ועוד. האומנות שבשיאצו היא בעצם מפגש דינאמי בין שני אנשים .

במפגש זה , נוצרות מערכות יחסים , חוויות ותחושות , העוברות מצד לצד , גם רגשות ומחשבות נמצאות במפגש זה ולוקחות חלק באינטראקציה הטיפולית .

הכול קורה ומתרחש במפגש הטיפולי בשיאצו , מכאן שההקשבה , החישה והרגשות הבאים לביטוי בטיפול השיאצו הם ממש "האומנות שבטיפול" .

לא פעם אנו כמטפלים , פוחדים לראות , לחוות , לחוש את הרגשות האלה ולהתייחס אליהם בטיפול . והשאלה היא למה ?

האם איננו בקיאים מספיק בהיבטים הפסיכולוגים וזה גורם לנו לפחד ....?

האם לא רכשנו כלים מתאימים במהלך הלימודים לניתוח הרגשות והחוויות ...?

האם למדנו רק להקשיב , לחוש .... ולא לראות .....לחוש מבלי מעורבות רגשית....?

ברור שלא , הרי אנו לומדים על הרגשות ומעורבות האיברים השונים המשפיעים על הרגשות , אנו לומדים על מחוללי המחלות הרגשיות לצד הפיסיולוגיות ועוד , אז בהחלט יש לנו מספיק כלים להתמודד עם מצבים רגשיים מבלי לחשוש .

לכאורה אנו עוסקים "בגוף ונפש " בהגדרה , אפילו למדנו אודות ההיבטים הרוחניים רגשיים של האיברים , איך לדעת לאבחן אותם בטיפול , ולהשפיע עליהם במהלך הטיפולי .

אי לכך , ניתן להתייחס לעולם הרגשי של המטופל , לטראומות רגשיות שחווה בעברו , בילדותו או בתקופת בגרותו , במסגרת הטיפול הכולל בשיאצו ?

אולם , עלינו להתייחס להיבטים אלה בטיפול , מתוך ערנות ושימת לב מרבית .

מצבו הרגשי של המטופל מצביע על תבנית מסוימת בחייו (המושפעת מטראומות בעברו הרגשי , או ממצבו הרגשי הנוכחי ) , הרי אנו תמיד מחפשים תבניות קיו וג'יטסו בטיפול המשפיעות על המטופל שלנו , אין אנו מחפשים רק תבניות פיזיולוגיות .

אזי בהחלט נכון , לאבחן ולטפל בתבניות רגשיות אצל המטופל ,היוצרות תבניות קיו או ג'יטסו הניתנים בהחלט לאבחון , לחישה , ולטיפול .

ישנו קו משותף בטיפול הפסיכולוגי , או בפסיכו תראפיה ודומיה כמו בשיאצו . הטיפול בשיאצו מבוסס גם הוא על חשיבות קיומה וביסוסה של מערכת היחסים והרגשות במפגשים הטיפוליים , למרות שכלי הטיפול שונים לכל טכניקה .

אנו חייבים לבסס מערכת יחסים בין מטפל למטופל בכדי להתחיל בכלל טיפול שמטרתו יצירת שינוי בתבניות חייו של המטופל .

יתכן ויטענו מטפלים אחרים , שאפשר גם בלי לקיים מערכת יחסים , לטפל . אולי , אבל אם מערכת היחסים מתקיימת , אין ספק לכל הדעות , שעוצמת הטיפול תעלה ותשיג אפקטים חשובים ויעילים יותר , אם נתייחס אליהם כראוי .

אצלנו מטפלי השיאצו נוסף היבט נוסף , המבסס או מעמיק את מערכת היחסים והוא "התקשורת המילולית והבלתי מילולית" במהלך הטיפולי , ולכן כלי התקשורת (המילולית והבלתי מילולית ) נלמדים במהלך כל שנות הלימוד בשיאצו , והם חלק בלתי נפרד מהטיפול עצמו , לרבות הופעת הרגש המבוטא במהלך הטיפול .

נכון שכאשר אנו מטפלים , אנו גם מדברים וגם מרגישים , גם משתפים ומשתתפים בחוויות המטופל במהלך הטיפול , אבל כאשר נבוא להתמקד ברגשותיו של המטופל בדרך כלל (לעניות לדעתי) נפנה לתיאוריות שלמדנו , שם נחפש את הגורם הרגשי או הפיזיולוגי , הגורם למצבו הרגשי הנוכחי של המטופל , משם נשליך על מודלי השיאצו שלמדנו , כמו האמבה , הנבט ואחרים , נאשרר ע"י אבחנות בטן , גב וכדומה נמפה את תבנית חייו של המטופל ונקבע את היסודות , התנועות , או האלמנטים שבקיו או בג'יטסו ונעבור לביצוע הטיפול עצמו ....

למרות העיבוד , לכאורה , השכלתני של בליל הנתונים והממצאים , אם אנו ערניים למתרחש , מצרפים לכל אלה את ההקשבה , החישה , התקשורת , הרגשות נוכל להגיע לממצאי טיפול טובים יותר ולכלל טיפול יעיל יותר .

אולם , עלינו לצעוד בצעדים קטנים , מדודים , זהירים לתוך עולמו הרגשי של המטופל שכן המטופל , עצם הגעתו אלינו , מביא איתו מטען רגשי , המופנה בדרך כלל כלפינו המטפלים , לעיתים יהיה המטופל בדיכאון , כועס , מפוחד , חסר אונים וכדומה וכל זה מועבר אלינו מילולית , או בצורת ההתנהגות , או בשפת הגוף , אנו כמטפלי שיאצו "רגישים" צריכים לזהות זאת , וכבר כאן מתחילה מערכת היחסים להיבנות , כבר כאן אנו "נוגעים" ברגשות , כבר כאן בהנחת היד הראשונה בשלב ההתחברות מבוטאת המשמעות של מחווה התמיכה הרגשית במטופל , כבר כאן אנו יוצרים את המרחב הבטוח לטיפול , כבר כאן התקשורת המילולית והבלתי מילולית באים לביטוי , לרבות הרגשות הגלויים והחבויים .

כלומר , מצד אחד יש את הניתוח השכלתני של האטיולוגיה למצבו הרגשי לפי האיברים כמו למשל בעיה באלמנט המתכת , ביצירת הגבולות עפ"י האמבה , או ה – po , יצר ההישרדות עפ"י רגש האיבר , המשקפים את מצבו של המטופל , כל אלה לא יניבו טיפול יעיל אם לא תתווסף אליהם איכות המגע שבשיאצו , בניית מרחב טיפולי בטוח , הרגש , ההתייחסות לרגשות החבויים או הגלויים של המטופל כאדם .

אם לא נצרף לידע את המגע התומך רגשית , את ההקשבה שבנגיעה , ירגיש המטופל שבעיותיו ומצוקותיו נשארו ללא מענה.

נכון להגיד , שעוצמת הטיפול והדרך היעילה לטיפול תהיה אם המטופל יהיה ער לחומרת מצבו , ואם לא כך , אנו כמטפלים צריכים להיכנס לתמונה , בכדי להניע את המטופל לתובנה זו . ברור שנוכל לעשות זאת רק אם קיימת מערכת יחסים שנבנתה ויש מעורבות רגשית הדדית ,ונוצר המרחב הבטוח לטיפול , במיוחד אם אנו כמטפלי שיאצו הבנו שחווית החולי של המטופל מאופיינת בהבעת הרגשות מילולית או התנהגותית , זיהינו אותה , אנו יודעים שהביטוי הרגשי שלה הוא זה המבוטא על ידי המטופל .

מכאן ניתן להבין , כי מעבר לתפקידנו כמטפלי שיאצו , הרוצים להקל על בעיית המטופל המוצגת לנו , או לפתור אותה , בהתאם למצב בריאותו של המטופל , אנו בעצם משתתפים ומתייחסים להיבטים הרגשיים של המטופל בטיפול . יתכן ואף ברור כי עלינו לשמש יועצים ותומכים כמטפלים ואף להשתמש באומנות שבמגע השיאצו בכדי להשפיע , שכן זהו אופי הטיפול בשיאצו וזה האופי הטבעי של מערכת יחסים בין אנשים שבהם יש מקום לביטוי הרגשי .

אם למשל נבצע טיפול ללא מעורבות רגשית או ללא חישה , על כל כלי האבחון שלמדנו יתכן ונשיג הקלה בטיפול , אבל האם סוג טיפול שכזה הופך אותנו למטפלים טכניים ? סביר שכן , אבל אם במהלך הטיפול נערב את אלמנט השיח החושי , את המעורבות הרגשית , נחווה את מצוקותיו של המטופל כאדם ולא כאוסף סימפטומים , מערכת היחסים תבנה בצורה טובה יותר , ניצור אמון הדדי , פתיחות , ירידה במתח ומכאן השפעת הטיפול תהייה מיטבית , וההשפעה הטיפולית תהיה מעבר להיבט הרגשי גם להיבט הפיזיולוגי .

והרי את ההשפעה הזו אנו מחפשים עבור המטופלים .

איכות הטיפול בשיאצו , על פני גישות רבות אחרות העוסקות בטיפול עפ"י סימפטומים מוצגים או מאובחנים , הוא המייחד את השיאצו , שכן ההיבט האנושי , המקיף את העולם הפיזיולוגי והרגשי של המטופל , המאופיין בחיבור אישי בין המטפל למטופל ומחבר בין מערכת היחסים הנרקמת בין המטפל למטופל , לבין הרגשות המופיעות בטיפול והמגע המופק בטיפול על איכויותיו , נוסיף לכך את תכונות האופי של המטפל ורגישותו (משתנה ממטפל למטפל) הם אלה המביאים את טיפול השיאצו לאיכותו המיטבית .

ידוע היום , גם ברפואה המערבית חשיבות התקשורת ומערכת היחסים התורמים לטיפול , מה שאנו בשיאצו למדנו החל מיום הלימוד הראשון .

האמפטיה בטיפול היא כלי נוסף במערכת היחסים ובהבעה הרגשית באסטרטגיית הטיפול בשיאצו ומהווה את הכלי להקשבה , לשיח חושי ולתקשורת בינאישית , להבנת מצוקת המטופל וליצירת מרחב טיפולי בטוח , להבנה , לדאגה ולחמלה שממנה מתקבלת התמיכה הרגשית במטופל . האמפטיה , בהעדר ידע פסיכולוגי מקיף , היא כלי עיקרי וזמין למטפל השיאצו .

עלינו כמטפלים לפתח ולטפח את האמפטיה שבנו וליישמה בטיפול הלכה למעשה לצד המגע , לאורך זמן , תוך שימת לב למצבו הרגשי של המטופל ושימוש נכון באמפטיה ובהבעתה במהלך הטיפול , זאת בכדי להשיג שינוי וייצוב המטופל ובעיותיו .

לבסוף, צריך לזכור שהעובדה שמטפל השיאצו רוכש כלים מהרפואה המערבית במסגרת לימודיו אינה נותנת לו לגיטימציה להחליף את הרופא, אלא מעשירה את ידיעותיו של המטפל ומרחיבה את אופקיו, תורמת למקצועיותו ומאפשרת לו את הידיעה מתי יש להימנע ממצבים רפואיים מסוימים ומתי מקומו של השיאצו בטיפול חיוני .

למרות הכשרתנו וההתייחסות שלנו למצבו הרגשי של המטופל , עדיין עלינו לשים לב מתי עלינו להפנות את המטופל לטיפול אצל פסיכולוג המוכשר לטפל בבעיות רגשיות.

עלינו להבין שגם אנו המטפלים בני אנוש רגילים , גם אנו מושפעים ממצבים רגשיים שלנו עצמנו , או אפילו מהשפעת המטופל עלינו , ולכן עלינו לדעת זאת ולהבין שבטיפול עלינו להפעיל את האמפטיה , התקשורת , השיח החושי , את הרגשות מתוך התובנות העמוקות שלנו כמטפלים הנושאים באחריות למטופל עצם היותנו מטפלים .

מתוך כך עלינו להבין עד היכן מותר לנו להיות מעורבים רגשית ומהיכן עלינו להעביר את הטיפול למוסמך רפואי אחר מבלי להרגיש רע עם עצמנו .

לסיכום :

אין ספק שיצירת מערכת יחסים , אמפתיה , מגע חושי , יצירת מרחב טיפולי בטוח , ומעורבות רגשית תהיה יעילה ומיטבית בטיפול השיאצו , המערב מגע תומך ומתייחס .

רק הבנת הסימפטומים והאבחון המדויק לא מספיקים דיו בכדי לטפל בגוף ונפש של המטופל .

הבנת תבנית החיים הפיזיולוגית והרגשית של המטופל בתוספת לאמפטיה , לשיח החושי , למעורבות הרגשות והתקשורת , בתמיכת המגע שבשיאצו , הם השילוב הטיפולי המיטבי שאתו מציע טיפול השיאצו .

בן שימול גבי

מטפל בשיאצו ורפואה סינית

#שיאצו #רגשותברפואהמשלימה #פסיכותרפיה

מדיה דיגיטלית
מכללת אדמה
ראשי

© כל הזכויות שמורות לאדמה - המכללה לרפואה טבעית